החלטה בתיק ע"א 26696-06-12

1.         ביום 14.6.12 הגישו המערערים הודעת ערעור, כאשר בתחילתה ציינו המערערים כי הודעת הערעור הינה "... על הערכת מומחה שניתנה על-ידי רו"ח חיים אסיאג..." (להלן: ההערכה) אשר הומצאה למערערים ביום 3.5.12.

עוד צוין בהודעת הערעור כי ההערכה ניתנה במסגרת גישור בין הצדדים, בתיק שנדון בפני בית משפט קמא, בתביעה שהוגשה על-ידי המשיבה כנגד המערערים, וכי "להסדר הגישור ניתן תוקף של פסק דין ביום 23.1.2012".

כך גם התבקש בית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את ההערכה, ולחלופין, להורות על מחיקת פגמים שנפלו בהערכה והשבתה למעריך על-מנת שיתוקנו פגמים מהותיים שנפלו בה.

2.         ואכן, במסגרת "הסדר גישור" מיום 17.1.12,  הוסכם בין הצדדים, בין השאר, כי גובה הפיצוי אשר לו זכאית המשיבה ייקבע על-ידי מומחה חיצוני.כך גם ניתנו הנחיות בכל הקשור לאופן ביצוע ההערכה.

עוד הוסף, בסעיף 4 להסדר הגישור "הצדדים יוכלו לערער על קביעתו של המומחה תוך 45 יום מקבלת הערכתו בפני בית המשפט המוסמך".

לבסוף, התבקש בית משפט קמא לתת להסכם תוקף של פסק דין, ולהורות על השבת האגרה.

פסק הדין ניתן ביום 23.1.12, וכדלקמן: "ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה...".

3.         לאחר הגשת הערעור, הוגשו בקשות שעניינן, בין השאר, הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, כך גם מחיקת הערעור כל עוד והמערערים לא ישלמו את אשר נקבע בהערכה.

4.         אולם, לאחר עיון בחומר שהוגש לבית המשפט, סברתי כי מתעוררת שאלה מקדמית, שעניינה האם אכן מוסמך בית משפט זה לדון בערעור כפי שהוגש.

בהתאם, ניתנה החלטה ביום 23.11.12, ובה צוין בסעיף 4:

  "... האם יש מקום כי בית המשפט יידרש כלל ועיקר לדיון בערעור. לכאורה, מתוקף הסדר גשור שבין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט השלום, הוסכם בין הצדדים על מינוי מעריך אשר ייקבע את הסכומים אשר על המשיבים לשלם למבקשת. כך גם צוין כי ניתן יהיה לערער על אשר ייקבע על ידי המעריך לפני בית המשפט המוסמך. לכאורה, עם מתן פסק דינו של בית משפט קמא, סיים בית משפט קמא מלאכתו, ואזי ניתן היה להגיש ערעור על פסק הדין.

אולם, הערעור דנן אינו מופנה ומתייחס לפסק דינו של בית משפט קמא, אלא לקביעות של מעריך אשר לא נצרכו לקבלת תוקף של פסק דין על ידי בית משפט קמא.

עתה במסגרת הערעור מבקשים המשיבים כי ערכאת הערעור תדון בנושאים שבית משפט קמא כלל לא נדרש להם. כלום יש כח בידי הצדדים להקנות זכות ערעור על החלטת מעריך שמונה על ידם?

כך למשל, האם יש כח בידי צדדים שהסכימו להפנות סכסוך לבוררות במסגרת הערכאה הדיונית, להסכים כי ערעור על פסק דינו של הבורר יידון בפני ערכאת הערעור?"

נוכח האמור, התבקשו המערערים לנמק מדוע לא יורה בית המשפט על סילוק הערעור על הסף בגין השאלה האמורה.

5.         המערערים טענו בתגובתם כי קיימת סמכות לבית המשפט לדון בערעור כפי שהוגש מחמת מספר נימוקים:

האחד, כי מדובר על הסכמה של הצדדים אשר אושרה על-ידי בית משפט קמא. כך גם  המשיבה הסכימה לסמכותו של בית המשפט מעת שהגישה את הבקשות מטעמה.

השני, כי מעת שבית משפט קמא אישר את הסדר הגישור ונותן לו תוקף של פסק דין, זכתה אותה הסכמה לגושפנקא משפטית של בית משפט קמא.

השלישי, המומחה שימש כמעריך ועל כן ניתן לתקוף קביעותיו בבית המשפט, ומעת שלא מדובר בבורר.